הזית

עצי פרי נוספים


מנגו 

עץ פרי סוב-טרופי, מדרום מזרח אסיה. קיים גם בדרום אמריקה ובאפריקה. לישראל הובא במחצית המאה שעברה. לאחר תקופת התאקלמות התאזרח המנגו בחלקים נרחבים של הארץ. עץ המנגו רגיש לקרה וחש טוב באזורי אקלים חם, עם הבדל הטמפרטורות קטן.

פרי: עץ ה-מנגו מניב בחודשי הקיץ. הפרי, גדול יחסית, משקלו של פרי יפה כ  600 – 1000 גרם. הפרי עשיר בברזל, מתוק וטעים. זן מנגו מאיה אותו אנו מוכרים הינו זן מתוק מאוד, ללא סיבים ולפיכך גם אהוב ביותר 

לימון 

לימון ( Citrus × limon) הוא מין של עץ ממשפחת ההדרים, שמגדלים באופן חקלאי בעבור פריו הקרוי באותו שם. הלימונים מבויתים בעיקר לשם הפקת מיץ, אך גם החרצנים, הציפה והקליפה משמשים בבישול, באפייה ובשימורים. מיץ הלימון מכיל כחמישה אחוזים חומצה ציטרית, ועל כן טעמו של פרי הלימון חמוץ.

עץ הלימון הוא עץ קטן, המתנשא עד לגובה מקסימלי של 6 מטרים. הענפים מחודדים ומסודרים בצורת כתר. צורת העלים היא אליפסה מחודדת, וצבע הפרחים סגלגל.

הלימון איננו מפירות ההדר המקוריים שגדלו בעולם, ולמעשה הוא הכלאה של ליים ואתרוג‏,  צבעו צהוב.

השימוש העיקרי בלימון הוא לבישול במיץ לימון והכנת לימונדה לשתייה. במטבחים רבים ברחבי העולם משתמשים במיץ לתיבול מאכלים, ובעיקר במטבח הים תיכוני ובמטבח הבלקני. 

תפוז סיני

קומקוואט או תפוז סיני (שם מדעי: Citrus japonica) הוא עץ פרי וצמח ננסי בעל פרחים, הקומקוואט הוא ממשפחת הפיגמיים וההדרים, פירותיו משמשים למאכל ודומים לתפוז, אולם הם קטנים ממנו בהרבה וקרובים יותר לגודלו של זית אירופי.

עצי הקומקוואט הם ירוקי עד וצומחים לאט. הם מגיעים לגובה של בין 2.5-4.5 מטר, וענפיהם דלילים, לעתים בעלי קוצים קטנים. עליהם בצבע ירוק כהה ומבריק, פרחיהם לבנים, בדומה לפרחי הדרים אחרים, הפירות מופיעים בבודדים או באשכולות.

מקור הצמח בדרום אסיה ואסיה פסיפיק. ההתייחסות ההיסטורית הראשונה לקומקוואט, מופיעה בספרות סין ממאה ה-12. מאז הוא גודל בהצלחה ביפן, טייוואן, הפיליפינים ודרום מזרח אסיה. הוא הגיע לאירופה בשנת 1846 - מקור השם קומקוואט (kumquat) נובע מההגייה הקנטונזית "גאם-גוואט" (מנדרינית: jīnjú, מילולית "תפוז זהב"). קליפתו רכה, ובשל המרירות שלו, הוא משמש בעיקר להכנת ריבות, רטבים וממתקים.

אבוקדו

אבוֹקדוֹ הוא עץ פרי טרופי ירוק-עד ממשפחת העריים. שמו של האבוקדו בא מהשפה האצטקית, שבה קוראים לו ahuacatl, משמעות המילה היא אשכים, כנראה בגלל הדמיון בצורה והאמונה שהפרי נותן סגולות מיניות. בספרדית לפרי קוראים, aguacate, אך ברוב השפות לפרי קוראים אבוקדו.

מוצאו של האבוקדו במקסיקו ומרכז אמריקה, ומשם הפיצו אותו הספרדים, בהתחלה לדרום אמריקה, ומשם, בהמשך לאפריקה וחלקים מאסיה.

גובהו של עץ אבוקדו בר יכול להגיע ל-15 מטר. הזן המתורבת קטן ממנו, ירוק-עד,  ובעל תפרחת לבנה. צורתו של הפרי כצורת אגס והוא פרי סובטרופי . מטעי אבוקדו נפוצים כיום במרכז אמריקה, דרום אמריקה, דרום ארצות הברית, ספרד, קניה, דרום אפריקה וישראל.

נהוג לאכול את האבוקדו חי. המאכל המקסיקני גווקמולי, שמקורו אינדיאני, עשוי מפרי האבוקדו. יש אנשים שרגישים לאכילת הפרי.

האבוקדו משמש גם בתעשיית הקוסמטיקה, לייצור תכשירי שיער  - שמפו וקרמים טבעיים לעור, וזאת משום אחוז השומן הגבוה בפרי.

אשכולית, אשכולית אדומה – ריו רד

האשכולית (שם מדעי: Citrus paradisi) היא אחת מפירות ההדר.

עץ האשכולית הוא סובטרופי, ירוק עד ומגיע לרוב לגובה של 5-6 מטרים, למרות שהוא יכול להגיע לגובה של 13-15 מטרים. עץ זה הוא בעל נוף מעוגל ממשפחת הפיגמיים. גדל בארץ בפרדסים ובגינות. העלים דמויי אזמל, ובחיקם קוצים קטנים וחדים. הפרחים לבנים, ערוכים רוב הפעמים באשכולות. הפריחה בחודשים יולי-ספטמבר. הפרי גדול, כדורי או פחוס, וקליפתו צהובה. עונת ההבשלה והאיסוף: פברואר- מאי.

פומלו צ'נדלר,  פומלית

פומלו (pomelo, Citrus maxima) היא פרי ממשפחת ההדרים, בדרך כלל בצבע ירוק חיוור, צהוב כאשר בשל. ברוב המקרים גדול בהרבה מאשכולית, בעל בשר מתוק וקליפה עבה וספוגית. הצורה העברית הנפוצה "פּוֹמֵלָה" היא שיבוש. 

מקורה של הפומלו הוא בדרום מזרח אסיה, ובייחוד מלזיה, וגדלה באופן טבעי על גדות נהרות פיג'י וטונגה. משוער כי הפומלו הובאה לסין במאה הראשונה לפני הספירה.  היא גודלה בדרום סין, ובמיוחד במרכז תאילנד על גדות נהר צ'ן; כיום היא מגודלת באופן מסחרי בעיקר בקליפורניה שבארצות הברית ובישראל.

באנגלית, הפומלו נקראת גם"שֶדוֹק", (Shaddock) וזאת לאחר שקפטן אנגלי בשם זה העביר זרעים שלה לאיים הקריביים במאה השבע עשרה מן הארכיפלג המלזי. באוקיינוס השקט ובאסיה הוא ידוע כ"הזָ'בּוֹנְג", ובסינית הוא נקרא "יוזי" (柚子).

צבע חלקו הפנימי של הפרי נע בין צהוב חיוור לאדום, וטעמו מתוק חלש. הפומלו היא פרי ההדר הגדול ביותר, והיא מגיעה לקוטר של 30 סנטימטר ולמשקל של עד 10 קילוגרמים. קליפתה עבה, ולעתים משתמשים בה להכנת מרמלדה. 

קליפת הפומלו משמשת גם בבישול ובממתקים הסיניים. קליפות הדרים משמשות לעתים קרובות במטבח הסיני לתיבול, במיוחד בקינוחי מרקים מתוקים.

האשכולית היא בת כלאיים של הפומלו והתפוז. 

תפוז,  תפוז דם

תפוז: Citrus sinensis הוא מין של עץ ממשפחת ההדרים, המניב את פרי התפוז, אחד מפירות ההדר הנפוצים ביותר, מאופיין בצורה עגולה ובצבע כתום . לרוב, השם "תפוז" יתייחס לפרי, והעץ יקרא "עץ התפוז".

התפוזים גדלים באקלים סובטרופי וים תיכוני ונפוצים בכל רחבי העולם.

טעם התפוז נע בין מתוק לחמוץ. לרוב, אוכלים את התפוז כאשר הוא מקולף וטרי, או שסוחטים אותו ושותים את מיצו. לתפוז קליפה מרירה אשר לרוב לא נעשה בה שימוש, אך במאכלים מסוימים היא משמשת כחומר טעם או כקישוט.

 

מנדרינה

מנדרינה מן מַנְדָּרִין, על שום ארץ המוצא: סין היא פרי הדר קטן ומתוק, הדומה לתפוז קטן. צבעו כתום והוא נוח לקילוף. הפרי עגול למדי ופחוס קטבים. זנים שונים של המנדרינה כוללים את הקלמנטינה, הטנז'ריה, הטנגור, הסאטסומה או בשמו היפאני, מיקאן והטמפל.

רימון 

רימון מצוי ( Punica granatum) הוא עץ תרבותי נשיר ממשפחת הרימוניים, שמוצאו באזור הים הכספי באיראן של ימינו, משם הופץ לכל ארצות אגן הים התיכון.

פרי הרימון, המכיל מאות גרעינים עסיסיים, נאכל ונסחר מאז העת העתיקה, בזכות עמידותו לאורך זמן ובזכות טעמו והסגולות הרפואיות שיוחסו לו. מחקרים שביססו את ערכו הרפואי הביאו, מסוף המאה ה-20, לעלייה מחודשת בצריכתו ברחבי העולם.

הרימון הוא אחד משבעת המינים, ומסמל בתרבויות שונות שפע ופריון, יופי וחוכמה. בשל יפי הפרי וערכיו הסמליים, נפוץ השימוש בצורתו לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.

שסק

שסק (שם מדעי: Eriobotrya japonica) הוא סוג של עץ ירוק-עד בעל עלים גדולים ממשפחת הוורדיים. פריו עגול, בין צהוב לכתום ורב גלעינים, בעל טעם מתוק-חמצמץ.

מקור העץ באזור דרום מזרח סין, אם כי הוא גדל גם ביפן, ומגדלים אותו גם בישראל, בברזיל ובמספר מדינות נוספות. עץ השסק יכול להגיע עד גובה של 5-10 מטר, אם כי הוא בדרך כלל קטן יותר, 

בסביבות 3 - 4  מטר.

בישראל פריחת השסק מתחילה בעונת הסתיו ואורכת כ- 100- 80 ימים.

השסק גדל באשכולות, וגודלו נע בין 3-5 ס"מ בעת בשלותו. לפרי תכולת סוכר גבוהה כ-10 אחוזים, חומצה ופקטין.

גרעיניו של השסק אכילים ונמכרים לעתים תחת השם "קוושקו".

תאנה

תְּאֵנָה, או בשמה המדעי, פיקוס התאנה (Ficus carica), היא עץ ממשפחת התותיים. העץ נשיר, ומגיע לגובה 3-10 מטרים. אחד משבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל. העץ גדל בר ליד מעיינות, לאורך בקעת הירדן ובקעת ים המלח.

עץ זה לא תורבת, אלא הינו מעצי הבר של ארץ ישראל. העץ גודל מאז ימי קדם בשל פירותיו המתוקים שנאכלים טריים וגם מיובשים - דבלה 

תאנת בר נקראת גם "גמז". קטיף תאנים נקרא "אֲרִיָּה". כמו כן הוא נקרא "קיץ" ומכאן שם העונה, בסוף הקיץ  התאנים מבשילות. תאנה מיובשת, אותה נהוג לאכול בט"ו בשבט כחלק מהפירות היבשים, נקראת גם "גרוגרת". גוש של תאנים מיובשות נקרא גם "דְּבֵלָה"

חרוב

חרוב מצוי ( Ceratonia siliqua) הוא עץ ירוק עד דו-ביתי ממשפחת הקסאלפיניים, שמתנשא לגובה של 10-15 מטר. נופו רחב ועגול ותפוצתו באזורים נרחבים של ארץ ישראל, בגליל, בהרי ירושלים וברכסי הכורכר. לפרחי הזכר יש ריח אופייני. סיום ההבשלה באוגוסט של השנה שאחרי, ואיסוף הפירות בחודשים ספטמבר-נובמבר. פריחתו אדומה או צהובה. מוצאו של החרוב הוא במזרח הים התיכון והוא גדל גם במקומות אחרים, לפרי ולנוי.